החלטה בתיק ת"א 10272-04-13

1.         בפני בקשה לעיכוב הליכים בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות, התשכ"ח - 1968 (להלן: "חוק הבוררות").

רקע:

2.         המשיב הינו קבלן לעבודות הובלות ופיתוח, שביצע עבודות חציבה עבור המבקשת, בין השנים 2004-2012, זאת על פי הסכם שנחתם בין הצדדים ביום 15.3.04, (להלן: "ההסכם").

3.         המשיב הגיש נגד המבקשת תובענה כספית, בה הוא מבקש לחייבה לשלם לו כספים, בהתבסס על שלוש עילות:

א.         פיצוי עבור גניבתו של ציוד השייך לו, שנגנב מאתר העבודה; נזק המוערך בשווי של 300,000 ש"ח.

ב.         תשלום הפרשי חשבונות מאושרים בגין העמסה והובלה של חומר טפל (להלן: "פינוי טפל").

ג.          תשלום בגין העמסת אספלט (להלן: "העמסת אספלט").

4.         בכתב ההגנה עתרה המבקשת, בין היתר, להורות על עיכוב ההליכים, בהתאם לחוק הבוררות, בכל הנוגע לעילות הקשורות לפינוי הטפל והעמסת האספלט, בהסתמך על קיומה של תניית בוררות בהסכם.

טענות הצדדים:

5.         על פי הנטען בכתב ההגנה, סעיף 10.3 להסכם, קובע כי סכסוכים ומחלוקות בנוגע לדרך חישוב התמורה, בגין עבודות הובלה למיניהן, שביצע המשיב עבור המבקשת, ידונו בהליך של בוררות. לטענת המבקשת, הנושאים של פינוי הטפל והעמסת האספלט הם מסוג הנושאים הנופלים בגדר המחלוקות, שדינן להתברר בפני בורר, ומשכך יש לעכב את ההליכים בהם ולהעבירם להליך של  בוררות. 

6.         בתגובה טוען המשיב, כי אין מקום לעכב את ההליכים, מאחר ומדובר בסכסוכים מהסוג שתניית הבוררות בהסכם לא חלה עליהם. עוד טוען המשיב, כי קיים חוסר היגיון בהעברת ההליך לבוררות שעה שתניית הבוררות בהסכם מעניקה את סמכות ההכרעה למפקח מטעם המבקשת, שהינו גורם המזוהה עם צד להסכם, ועוד, כי תניית הבוררות עוסקת בעניינים הנוגעים להתחשבנות פנימית, שלא כמו העניינים המועלים בתובענתו נגד המבקשת.  

דיון והכרעה:

7.         לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות.

8.         תכליתו העיקרית של מוסד הבוררות היא לשמש אמצעי יעיל ומהיר לפתרון סכסוכים. הכלל הוא, כי בהתמלא התנאים המנויים בסעיף 5 לחוק הבוררות, יורה בית המשפט על עיכוב ההליכים, אלא אם כן שוכנע כי קיים טעם מיוחד לכך שהסכסוך בין הצדדים לא יידון בבוררות, וזאת בין היתר, מתוך כיבוד עיקרון חופש החוזים, מחד, ושמירה על זכות הגישה לערכאות, מאידך.

9.        סעיף 5 לחוק הבוררות, בדבר עיכוב הליכים בבית המשפט, קובע כדלקמן:

"(א) הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך.

(ב) בקשה לעיכוב הליכים יכול שתוגש בכתב ההגנה או בדרך אחרת, אך לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של ענין התובענה.

(ג) בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות".

10.        סעיף 5 לחוק הבוררות קובע, כפי שנתין ללמוד ממנו, מספר תנאים אשר בהתקיימם, בית המשפט רשאי לעכב את ההליכים שהוגשו בפניו: קיומו של הסכם בוררות בין הצדדים; התובענה שהוגשה לבית משפט מתייחסת לסכסוך שההסכם חל עליו;  בעל דין שהוא צד להסכם מבקש לעכב הליכים בתובענה, המבקש היה מוכן, והינו מוכן בשעת הגשת הבקשה, לעשות את כל הדרוש לקיום הבוררות; המבקש ביקש את עיכוב ההליכים בכתב ההגנה או בדרך אחרת; המבקש פנה בבקשת העיכוב לפני שטען לגופו של עניין התובענה.  עם זאת, גם כשמתקיימים התנאים כולם, עדיין יש לבית המשפט שיקול דעת אם לעכב את ההליכים אם לאו. (סמדר אוטולנגי בוררות - דין ונוהל כרך א'  255-271 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005).